תנו לחיים שלכם לזרוח!

אנשים עוזבים את הטאו סנגהה או את הטאו שיאצו, וכשהם עוזבים הם אומרים לנו, "אתם חושבים שטאו שיאצו הוא הטוב ביותר, ואינכם מקבלים שום שיטה אחרת. אבל אני מכיר שיטה אחרת שגם היא טובה, אז איך אפשר להגיד שטאו שיאצו הוא הכי טוב?", או "אני רוצה להיות בחברות עם כולם, אז אני לא יכול לקבל את זה. אני הולך."

יש אנשים שחושבים באופן כזה.
איך אני יכול להסביר את זה?

לא אכפת לי מטאו שיאצו כשיטה; אין לזה שום קשר לשיטה. טאו שיאצו היא לא שיטה, היא הלב של מתן טיפול הריפוי הטוב ביותר למי שזקוקים לכך.

האלמנטים שנמצאים מאחורי השיטה או בבסיס שלה - הלב של טאו שיאצו - הופיעו דרך תרגול.
אין ישות בשם "טאו שיאצו". אם כן, מה זה טאו שיאצו?

הטיפול הטוב ביותר מתרחש אם אתם רוצים לתת את הטיפול הטוב ביותר למטופל. אם יש בכם בהירות ביחס למוטיבציה הזו, אם ברור שאתם רוצים לתת את הטיפול הטוב והיעיל ביותר, משהו יעלה מתוך זה - וזה טאו שיאצו.

נניח שיש מישהו שמסתפק בבינוניות ( hodo hodo) ויש מישהו אחר שרוצה לתת את המיטב - זה ההבדל ביניהם.

[ כשאומרים hodo hodo על משהו, מתכוונים לכך שאותו דבר הוא "ככה-ככה", או "לא משהו" ]

אם אינכם חשים חוסר-סיפוק כשאינכם עושים כמיטב יכולתכם - זו הגישה של " hodo hodo": "אני מרוצה, למרות שיכולתי לעשות יותר. מה שעשיתי טוב מספיק" זה hodo hodo.

לעומת זאת, אדם שחושב, "אני לא יכול לסבול את זה כשאיני עושה כמיטב יכולתי. אני רוצה לתת את הטיפול הטוב ביותר! "- הגישה של אדם כזה והגישה של אדם שהוא , hodo hodo הן גישות שונות מאד.

אם אתם hodo hodo, אינכם יכולים לעשות טאו שיאצו.

אם הגישה שלכם היא hodo hodo, ממילא לא תתאימו לטאו סנגהה.

אם מישהו חושב, "זה טוב, וזה טוב, וההוא גם טוב, ויש עוד אחד שהוא טוב" ... הרי שאותו אדם לא מחפש את הפתרון הטוב ביותר.

אם מצאתם משהו שהיה באמת הטוב ביותר, אז למה שתקבלו משהו אחר? האם אתם יכולים לקבל משהו שהוא לא הכי טוב? האם אינכם חשים תסכול כשאתם מסתכלים על זה?

אתם אכן חשים תסכול כשאתם מסתכלים על זה: מאמץ של מישהו הוא "בינוני", מאמץ של מישהו הוא " hodo hodo".

האם הסברתי זאת היטב? האם אתם מבינים?

אשנה את הסיפור: זו מלכודת אגו. זה קורה כשאתם "לכודים על ידי האגו". זה מה שיוצר אצלכם חוסר בהירות.

כאשר אתה לכודים על ידי האגו שלכם, אתם תתקשו להבין, כי איך אתם יכולים להגיד מה הכי טוב?

מישהו ועשוי לשאול אתכם, "איך את או אתה יודעים מה הכי טוב?" ואתה לא תדעו. כמובן שאינכם יודעים מה הכי טוב. טאו שיאצו משתנה תמיד. לכן אנחנו תמיד מחפשים את "הטוב ביותר".

אנחנו לא יודעים, אז אנו ממשיכים לחקור. בכל עת, בכל רגע, זה יכול להשתנות.

אותו הדבר נכון גם ביחס לנמבוטסו. נמבוטסו משתנה כל הזמן; הוא עשוי להשתנות במידה כזאת שהוא אפילו כבר לא יהיה נמבוטסו.

עשו זאת עבור הקיום שלכם ושל אחרים ... אפשרו לעצמכם ולזולתכם לזרוח לחלוטין!

כל דבר הוא טוב, אם יש לו מטרה.

מה שמקשה על זה הוא כאשר הדבר הטוב ביותר הוא "שונה". ייתכן שיש הבדל בין מה שאדם א' חושב שהוא הטוב ביותר למה שאדם ב' חושב שהוא הטוב ביותר.

כשעולה סוג זה של חשיבה, אתם כבר נופלים לתוך Hoben Syugi: "כלי- ism."
[ Hoben: שיטת ההוראה. כְּלִי. במצבים שונים, תורות שונות משמשות כלים. כלים נבחרים כדי להתאים למצב; Hoben משמש כאן במשמעות של "תורות" ]

[ Hoben Syugi: זה קורה כשמישהו בוחר את הסיפור שהאגו שלה צריך. דרך זו של בחירת הסיפור גורמת לזה להיראות כאילו מישהו בחר כלים, ולכן ריוקיו סן קרא לזה "כלי- ism." במילים אחרות, זה תירוץ. ]

ניתן לומר כי Hoben Syugi הוא השורש של כל הדברים הרעים ( Aku). כולם מסתיימים בעימותים בגלל Hoben (הדרך שבה הם מלמדים, האופן שבו הם מציגים את נקודת-מבטם). הם אומרים זה לזה, "ככה הכי טוב!", "לא, ככה הכי טוב!" בדרך כלל, כל הדתות מתווכחות על הכלים שלהן.
האין זה כך?

זה מסבך את העניינים.

לכל אדם יש רמה אחרת של "הטוב ביותר". מישהו עשוי לומר שהדרך שלו היא הטובה ביותר, גם כשהוא מרגיש שזה hodo hodo. גם אם מה שהוא בחר הוא לא הטוב ביותר, אותו אדם חושב, בתת-ההכרה שלו, שזה הכי טוב.

מהו באמת הטוב ביותר?

אין משמעות לרמות האלה. השליכו את העצמי שלכם. לטוב ביותר "האמתי" אין רמות; ההתפתחות שלו היא אינסופית.

כשאתם מתפתחים ללא הרף, כל כך הרבה דברים מסובכים מעורבים בכך, נכון?

כל אדם אומר על דבר אחר שהוא הטוב ביותר; לכל אחד מהם יש הרושם "הלא-נכון" שלו. או שמישהו אומר שכלי מסוים הוא הטוב ביותר.

"מה זה הטוב ביותר?" כשאנשים מתווכחים על מה שהם מחשיבים כטוב ביותר, הם בדרך כלל מדברים על כלים.

לא מדובר בכלים. לא מדובר ב- Hoben.

הונן שונין ( Honen Shonin) נאלץ לחפש תשובות לשאלות "איך נוכל, כבני אדם, להינצל?" "ומה תהיה הדרך הטובה ביותר?"

הונן שונין הקדיש 25 שנים למצוא את הטוב ביותר עבור כל בני האדם.

אם יש לכם תשוקה גדולה כזו, אז כל הכלים האלה נעלמים, הם מתפוגגים, לא אכפת לכם מהם עוד.

אם יש לכם גישה כזו, סוג מנטליות כזה, הכל פשוט מתפוגג. וכשזה נעלם, אתם לא תדברו על "ייתכן שזה הטוב ביותר, יכול להיות שההוא הכי טוב"... אלה סיפורים מטופשים.

כשרעיון משתבש באופן כזה (כשהתמונה שלכם ביחס לטוב ביותר הופכת למטושטשת), הדבר נובע בדרך כלל משום שהוא מבוסס על Hoben.

הסיבה לכך שאנשים נופלים למלכודות אגו, שבהן הם מתחילים לתהות אם זה נכון או אם האחר נכון, היא שהם נתקעים על הכלים.
כמובן, אוקה קיו ( Hokke Kyo) אמר " Hoben הוא האמת". פירוש הדבר הוא, שלא ניתן לבטא במילים את האמת, באותו מובן שבו שלא ניתן לבטא במילים התפתחות שגדלה באופן אינסופי; לא ניתן להסביר את זה במילים.

את האמת לא ניתן לבטא במילים. הרעיון של דרגות אינו חשוב.

אנו חיים כעת על הפלנטה הזאת, בעידן הזה, עם נמבוטסו זמין לנו, ואנו יכולים לתרגל את זה כדי לגרום לכולם לזהור בבהירות.

אולי בעתיד הרחוק או בכוכב אחר יכולות להיות צורות שונות לחלוטין של יצורים חיים, יכול להיות Hoben שונה לחלוטין. לפיכך, אם אתם נתקעים בפרטים קטנים, אתם תאבדו את הקשר למקור.

אם אינכם מבינים שטאו שיאצו הוא התפתחות אינסופית, אז...

טאו סנגהה נמצאת כאן, כדי שאתם וזולתכם תוכלו לזרוח. השיטה נמצאת כאן עכשיו, המילים והכלים (עבודת קי וכדומה) נמצאים כאן עכשיו. Hoben הוא הכלי.

למה אנו עושים זאת? אנו עושים זאת כדי לאפשר לכל קיים לזרוח! יש לנו את הכלים שיאפשרו לכם ולאחרים לזרוח.

אם אין Hoben, אינכם יכולים לעשות את זה. אם אין כלי, אינכם יכולים לעשות את זה.

אם אין לכם תחושה ברורה (מוטיבציה), אתם תפסיקו כשתיתקלו בכלי אחר ותהפכו נוקשים. אתם תהססו.

כשיש Hoben, קבוצה או ארגון מקרינים את האגו שלהם זה על זה, באמירות "זה נכון!" ו-"לא, זה נכון!", ואז הם תקועים על הכלים; הם משחקים עם האגו (כלים).

אינכם יכולים לעשות את זה בטאו סנגהה.

בטאו סנגהה אינכם יכולים לשחק עם האגו או להיתקע על הכלים.

אם אדם נצמד לכלי, אז האגו צובר תסכול והאדם אומר, "יש דברים טובים בשיטה אחרת ואני יודע גם על שיטה אחרת נוספת, ואם טאו שיאצו לא כוללת אותן, אני אפרוש" או, "טוב, יש הרבה דרכים לעשות את זה. אני רוצה לכלול גם דברים אחרים." ואז הם עוזבים את הטאו שיאצו.

אינכם מתרגלים טאו שיאצו עבור עצמכם כלל. אין כאן שום דבר שאתם עושים לשם טובתכם האישית. אם אתם מאפשרים לאחרים לזרוח, אתם ללא ספק תזרחו בעצמכם.

לעומת זאת, אם אינכם מאפשרים לאחרים לזרוח, אז גם אתם לא תזרחו כלל.

מדוע יש לנו שמות לדברים ולאנשים? אתם נותנים למשהו שם שמזהה אותו, ואז זה הופך להיות אותו חפץ או אדם שעונים לשם הזה, נכון? יש הרבה בודהיסאטוות ( Bosatsu/Bodhisattva), ולכל אחד מהם שם אחר. לכל שם יש משמעות שמסמלת את האופן שבו אותו בודהיסאטווה מציל אחרים.

נתחיל בדוגמה הפשוטה ביותר: פוגן ( Fugen). חבל מאד שפוגן משמש כשמה של אחת מתחנות הכח הגרעיניות של יפן.

פוגן בוסאטו ( Fugen Bosatsu) הוא שמו של אחד הבודהיסטוות. משמעותו של פוגן היא "לתת חוכמה לכל קיים". השם פוגן בודהיסטווה פירושו "לרכוש את כל החוכמה ולתת אותה לזולת".

איך אפשר להתקיים בעולם הזה? זה תלוי במה שאתם נותנים לאחרים: מצב הקיום שלכם ייקבע על ידי מה שאתם נותנים לאחרים.

יש אנשים שמנמיכים אנשים אחרים כי הם עסוקים בעיקר בעצמם. אבל אדם ששומר על האנרגיה של אחרים ועוזר להם לזרוח, ראוי להיקרא אדם גדול. הנקודה העיקרית היא לא שהאדם עצמו רוצה להיקרא "אדם גדול", אלא שהעובדה שהוא או היא עושים דברים נפלאים עבור אחרים, היא שמביאה לכך שאותו אדם נקרא "אדם גדול".

אנשים לא יכולים להיות גדולים בלי לעשות דברים טובים עבור אחרים: מה שהם עושים עבור אחרים קובע מי הם. סוג הקי שאנשים יוצרים ומעבירים לאחרים, קובע מי הם ואיך הם נקראים.

בני אדם לעתים קרובות לא מבינים מי הם. כמה טיפשים הם אנשים! הם מבינים לא נכון דברים שנוגעים לעצם קיומם. בני אדם בדרך-כלל חושבים שהם יכולים להתקיים בנפרד.

בגלל זה עליכם להיות זהירים מאד עם קי. זה העיקר: איזה סוג של קי אתם יוצרים בסביבתכם?

אתם יוצרים יוצר את הקי בסביבתכם, וככל שאתם יכולים ליצור קי בהיר יותר בסביבתכם, כך גם הקיום שלכם הופך לבהיר יותר. הקי של סביבתכם יכול להראות לכם מה צופן לכם העתיד.

מה שאני מתכוון הוא, שמה שיקרה בעתיד יוכרע על ידי מצב הקי בסביבה שלכם.

אתם יכולים להרגיש את זה עכשיו, אם אתם מסוגלים לחוש את זה. אתם יכולים להרגיש את זה כתחושה גופנית.

מה שאתם מרגישים עכשיו הוא תוצאה של מה שנתתם לאחרים. אם תשנו את הדרך שבה אתם מתייחסים לאחרים, מה שאתם עושים עבור אחרים, המצב הנוכחי שלכם ישתנה מיד לאחר מכן. למה אתם לא משנים את עצמכם עכשיו, מדי רגע ורגע?

אני תמיד חושב, "מה אתה עושה? ""למה אתה לא משתנה?" אם יש לכם אמונה, אתם יכולים לעשות את זה. השינוי יהיה סוקו (Soku - מיידי). אם אתה הופכים אחרים למאושרים, כמובן שגם אתם תהיו מאושרים.

זה קורה באופן טבעי.

מי שלא עושה דברים כדי לשמח אחרים, עשוי לומר, "אני משועמם."

עם זאת, אם אתם יוצרים קי נוח וחיובי, אז תופעות יופיעו מיד ובעתיד.

אני לא מנסה להפחיד אתכם, אבל אחרי המוות זה אותו דבר.

אתם לא חושב על הפעולה והתגובה של קי כי אינכם רוצים לחשוב על מותכם, אינכם רוצים לחשוב על העתיד, אינכם רוצים לחשוב אפילו על הרגע הבא.

אבל אם אתם חושבים על זה, אז האפשרות היחידה היא להביא את עצמכם ואת זולתכם לזרוח. אתם יכולים להיות כל כך מאושרים. אתה לא תהיו מודאגים משום דבר, בשום מצב.

אנא חשבו על המוות שלכם ועל מה שיקרה אחרי שתמותו, כי אם תעשו זאת, תוכלו לחיות ברגע ההווה ולהאיר את החיים שלכם באור כל כך הרבה יותר גדול.

לעולם לא תהיו בודדים אם אתם גורמים לאנשים אחרים לחוש הנאה. כל אחד צריך להרגיש חשוב. אני מזמין אתכם לגרום לאנשים אחרים להרגיש כך.
אנשים לא חושבים על מוות. הם חושבים "איך אוכל להישאר בחיים?", "איך אוכל להשיג אוכל?", "אם אני יקרה לי כך וכך...", "אני צריך ביטוח!", והם נשארים עסוקים במחשבות האלה.

אבל אם בהירה לכם העובדה שיום אחד תמותו, האם לא מוטב שתחיו בכל רגע ורגע ב-100%? האם זה לא עדיף מלדאוג כל הזמן איך להשיג מזון או איך לשרוד?

אם כן, פתחו עצמכם לרווחה ותיהנו! אם אתם יוצרים קי באופן כזה, אתם יוצרים שדה קי נוח גם כשאתם לבד; אם אתם עם אחרים, אז הפכו את הקי למהנה אף יותר: לא משנה מה אתם עושים או איפה אתם נמצאים, נהגו כך.

בכל אופן, אתם חושבים שיש "עבר, הווה ואז עתיד", אבל למעשה אין עבר; זה רק בראש שלכם. העבר קיים רק במוח.

אז אתם חושבים, "האם יש הווה?" ובכן, אין הווה. מה שאתם רואים ברגע זה אינו רגע ההווה - זה כבר רגע שנמצא בעבר.

אין עבר או הווה; יש רק עתיד שאתם יכולים ליצור. אתם יכולים רק ללכת לעבר עתיד מזהיר.

אנו נולדים לעשות זאת. מרגע שנולדנו, אונ מתבקשים ליצור את העתיד: אלה שיעורי הבית שאנו נולדים איתם.

"איך אתם מתכוונים ליצור עתיד מזהיר עבור העולם?"

עד כאן שיחת הדהרמה של היום במרכז הטאו סנגהה טוקיו.