08/04/2020

שלום לכולם,

בשלושת המפגשים האחרונים דיברתי על תחושת ההארה, והפעם אדבר על ההיבט הרביעי: ריקות (Emptiness). אני חושב שכמה מכם, ואולי רובכם, כבר מכירים את המושג "ריקות", מסוטרת הלב, אך למעשה, ריקות היא תחושת גוף (body sensation). כשאנחנו מדברים כאן על ריקות, זו לא סתם פילוסופיה, או מילה, או אמירה "שום דבר אינו קיים" - אין לזה שום קשר לכל הדברים האלה, הכוונה היא לתחושת גוף.

כפי שציינתי בשיחת הדהרמה הקודמת, הארה היא תחושת גוף. ריקות היא אחד ההיבטים של זה. היא קשורה לאחד מארבעת הממדים של אמידה בודהה. כפי שאתם יודעים, במהאיאנה בודהיזם מלמדים שלבודהה, הרוח האוניברסלית של היקום, יש שלושה גופים, או ממדים. אבל בטאו סנגהה אנו לומדים שיש ארבעה ממדים עיקריים, ואחד מהם הוא הריקות, שנקראת דהרמה-קאיה (Dharma-kaya). "קאיה" פירושו "גוף", ול"דהרמה", למעשה, יש בבודהיזם שני פירושים: האחד הוא "לימוד", כפי שאתם יודעים, והשני הוא "חומר" (matter). אינכם חושבים זה מוזר? ריקות היא חומר… אבל למעשה, אין בזה בעיה, משום שהמשמעות של ה"חומר" הזה היא, שכל היקום כולו, גם במצב של חומר, הוא בודהה - בודהה עצמו הוא היקום. במילים אחרות, דהרמה-קאיה פירושה שבודהה הוא היקום כולו; כאן, במקום הזה, שם, במקומות אחרים, אתם עצמכם, זולתכם, כל אחד, כל מקום, כולל הכוכבים והגלקסיות - הכל ביקום הוא בודהה עצמו.

אך היקום אינו חומר - הוא רוח. אפילו אם אתם רואים את היקום בתור חומר - זה לא חומר. היקום נראה לכם משהו מוצק, נכון? אבל למעשה, אין זה כך. אם אתם חשים ומזהים את העולם החיצוני בהתבסס על תחושת הריקות, או תחושת הגוף של ריקות, פירוש הדבר הוא שאתם כאילו חווים את הגוף שלכם כשקוף, כלא-כלום.

נדמה לי שהיה זה מאסטר זן כלשהו שביטא תחושה זו בתיאור של רוח שנושבת מלפנים ועוברת דרכך. שום דבר אינו מוצק, והגוף אינו מכשול או מחסום - הגוף עצמו, למעשה, הוא כמו רוח. אכן, קשה לבטא זאת במילים, אבל המילה שמייצגת את זה היא המילה "ריקות". אין צורה ואין מידה או גודל, וכפי שהסברתי בעבר, גם לכם יש גוף שאינו רק גוף פיזי. יש גוף קי, גוף רוחני, גוף טבע הבודהה וגוף דהרמה, חסר צורה וגודל - אתם יכולים להרגיש שהוא אינסופי, שהוא ריקות. ומה שמעניין בטאו סנגהה, זה שאתם יכולים לחוש זאת עם קי. בעזרת קי אתם יכולים לחוש את גוף הקי שלכם, שרודולף שטיינר כינה בשם "הגוף האתרי", את הגוף הרוחני שלכם, את גוף טבע הבודהה - את כולם ניתן לחוש עם קי.

אם כן, גוף הדהרמה קשור לתחושת הגוף של ריקות. איך תוכלו לזהות ולחוש אותו, להתחבר אליו? אחד הדברים המעניינים בנוגע לריקות זו, היא שגוף הדהרמה-קאיה - אחד ההיבטים של הבודהה האוניברסלי - וגוף הדהרמה של בני אנוש, שלנו עצמנו, שני גופים אלה הם ריקות, ולשניהם אין צורה או גודל, אך באופן מסתורי הם יכולים לגעת זה בזה. וכשזה קורה, אור מתפשט לעשרה כיוונים ולכל היקום. ואתם יכולים לחוש את זה עם קי. תוכלו לחוות זאת בסדנה של טאו סנגהה.

מכל מקום, דהרמה-קאיה נקראת גם "חוכמת הדהרמה-קאיה", שכן הדהרמה-קאיה מקושרת לחוכמה של הבודהה. אך מהי חוכמה? לא מדובר בידע. הדרך הפשוטה ביותר להסביר מהי חוכמה, היא באמצעות הדוגמה הבאה: היכולת שלכם לראות את תת-המודע שלכם עצמכם. עמוק בתוך תת-המודע שלכם, יש עשרה ממדים של היקום - החל בגיהנום וכלה ב-Pure Land. Pure Land היא העולם של הבודהה - של כל הבודהות והבודהיסטוות. יש עשרה עולמות שונים, כולל גיהנום, חיות, בני אדם, ישויות שמימיות, ישויות שמגיעות להארה בכוחות עצמן, וכן ה-Pure Land. בכל אחד מאיתנו מתקיימים כל עשרת העולמות האלה - יש בתוכנו גם את הגיהנום וגם את הבודהה. אם כן, חוכמה מצביעה על המידה שבה אתם מודעים לכך, עד כמה אתם מצליחים לזהות בעצמכם את העולמות האלה, עד כמה אתם מתעוררים לכך בתת-המודע שלכם וחווים אותם באמת. זה נקרא חוכמת השוויון ("Equality Wisdom"). יש למונח זה שתי משמעויות: אחת מהן היא, שתהיו מסוגלים לראות את כל אחד מעשרת העולמות האלה כשווים בלבכם. הרבה אנשים עשויים לטעון, "אצלי בלב לא קיים עולם הגיהנום", או "הרוחות הרעבות זה לא משהו שנמצא בלב שלי"; "לי יש רק לב טוב". סליחה, אבל זה בולשיט… חוכמת השוויון משמעותה היא שאתם רואים את כל העולמות השונים בתת-המודע שלכם. אפילו שאקיאמוני בודהה, ישו, מורים קדומים שחיו בעבר ונקראו קדושים - לכולם היו את כל העולמות באלה בליבם. זו הסיבה לכך שהם היו כה ענווים. יש סיבה לכך שיש בתוכנו את כל העולמות השונים האלה. דמיינו, למשל, שאנו מכחישים את עצם קיומם של היבטים שליליים בלבנו, ומכירים רק בהיבטים החיוביים. אתם יודעים מה יקרה?

אנו משליכים כלפי העולם החיצון מה שיש בלב שלנו, ומפרשים את הלב של אחרים רק באמצעות תת-המודע שלנו. פירוש הדבר הוא, שלעולם לא נגלה אמפתיה לאנשים שעשו דברים רעים בעבר; לעומת זאת, אם נזהה שבתוך-תוכנו גם לנו יש את המרכיבים השליליים שאנו רואים בזולת, אזי נוכל לגלות כלפיהם אמפתיה והבנה, גם אם אנו עצמנו לא ביצענו מעשים שליליים שהם עשו ולא מסכימים עם הדברים שהם עשו. ניתן להציל אנשים אחרים רק אם מבינים אותם, משום שלהיות מובנים, פירושו להיות אהובים. זו המשמעות של להיות בן אנוש: כדי להבין אנשים אחרים, בלב של כל אחד מאתנו יש עשרה עולמות שונים. יש למשל את הסיפור על ישו, שפנתה אליו אשה שבגדה בבעלה - כיום זה אולי נפוץ, אך לפני אלפיים שנים היה נפוץ הרבה פחות, ואנשים רצו לסקול אותה למוות. ישו פנה לאותם אנשים, ואמר להם שמי שלא חטא מעולם, מוזמן להשליך עליה את האבן. בעקבות כך, איש לא זרק אבנים וכולם פשוט עזבו. ואז הוא אמר לאשה עצמה, לא אטיל עלייך שום עונש. הוא זיהה את הלב שלו עצמו, וראה בו גם את האלוהי וגם הגיהנום.

במהאיאנה בודהיזם אומרים גם שיש עשרה עולמות בכל אחד מעשרת העולמות. כלומר, גם במי נמצא בעולם הבודהות והבודהיסטוות, יש עשרה עולמות, כולל הגיהנום; גם במי שנמצאים בגינהום יש את עשרת העולמות, כולל ה-Pure Land. אגב, רק לצורך ההבהרה, יש גם רוע שמתקיים בנפרד מבני אדם, יצורים רעים שהם פרי קארמה מרוכזת ושפועלים כבני אנוש אבל אינם כאלה, ולכן אינם חלק מהחלוקה של עשרת העולמות.

מכל מקום, חוכמת הדהרמה-קאיה מאד חשובה כדי להבין בני אדם. בלי חוכמה זו, לא נצליח להבין באמת את הזולת. אך אנשים רבים, רבים מאד, מנסים לחמוק מחוכמה זו. אנשים רבים מנסים דווקא לצמצם את החוכמה הזאת. האם יודעים למה ומדוע? ובכן, זה מה שקורה: כולנו כולנו יודעים שבתת-המודע שלנו, אנו יודעים הכל. עד כמה או יודעים להעלות דברים מתת-המודע למודע - גם זו חוכמה. חלק מהאנשים שנמצאים בשדה (field) - כלומר, מוקפים בכל אותם אנשים שנמצאים יחד בסביבתם - מנסים להרים את הקי בשדה, אם באמצעות טיפול באחרים, או מתן מחמאה, או ניסיון לגרום להם לצחוק, או כל דבר אחר שיהפוך את הקי בשדה לשופע יצירתיות ושמחה. עם זאת, חלק מהאנשים אינם מתאמצים לעשות זאת, לא לוקחים על זה אחריות ולא אכפת להם מכל העניין. אבל, בתוך תוכם - בתת-המודע שלהם - הם יודעים מה הדבר הטוב ביותר שיש לעשות בשדה, איך הכי נכון להתנהג בשדה. הם יודעים בתת-המודע שלהם שמוטב לדאוג לאחרים ולהרים את הקי שלהם, אבל הם "מכבים" את תת-המודע שלהם ואת החוכמה שלהם, ומעמידים פנים שאינם יודעים מה עליהם לעשות- למרות שבתת-המודע, כאמור, הם יודעים. זה כמו מצב שבו אדם יודע בבינו לבין עצמו שמדובר בבולשיט, אבל בכל זאת ינהג אחרת כי כל האחרים סביבו נוהגים בצורה מסוימת. זה בדיוק מה שקורה עכשיו, ובדיוק מה שקרה לפני 80 שנים: כולם ידעו שמטופש לחלוטין לפתוח במלחמה, אבל אף אחד לא יכול היה לבטא זאת. כל הפעולות ודפוסי ההתנהגות האלה, מבטאים כיבוי וחסימה של החוכמה שלנו, כי אנו מעמידים פנים שאיננו יודעים מה לעשות, הגם שבתת-המודע, אנו יודעים.

זו הסיבה לכך שהדרך הטובה ביותר לתרגל ולהגיע להארה, היא בראש ובראשונה לקחת אחריות. זהו הבסיס, והלב של משמעות הבודהיסטווה: להיות אחראי לברואים, להפצת הלימוד, ולבודהה. מה המשמעות של להיות אחראים לבודהה? לקחת אחריות על המשימה שלכם לחשוף את טבע הבודהה. מה המשמעות להיות אחראים לברואים? לדאוג לאחרים, לתמוך ולעודד את השמחה של אחרים. אבל בחברה המודרנית, המונח "לקחת אחריות" קיבל משמעות שונה לחלוטין, משום שבחברה בת ימינו, המערכת הכלכלית מבוססת הכסף שינתה את המשמעות של אחריות. לפני שהכלכלה האנושית התחילה להתבסס על כסף, זה היה רק חילופי סחורות של נתינה הדדית, והיה מקובל לתת יותר מאשר לקבל, שאם לא כן היה זה מקור לבושה ולאובדן אמון - והרי אמון ואחריות קשורים לחלוטין זה בזה. מידת האמון שרחשו לאדם, היתה הנכס שלו. זה כך גם כיום, אבל הכלכלה מבוססת הכסף שינתה מהותית את מושג האחריות. כיום, אנשים מקשרים באופן בלעדי אחריות לכסף, ונוקטים בגישה של "אם אני מקבל על כך כסף, אהיה אחראי אם לא אקבל כסף על כך, אז לא אהיה אחראי". זו גישה מאד נפוצה. לכן אנשים רבים סוברים שיותר משתלם לא לגלות אחריות. האם אין זו בושה? זו מנטליות עלובה ביותר. זו הסיבה מדוע כה רבים מעדיפים לא לגלות אחריות לשדה, לא לקחת אחריות על אושרם של אחרים. אבל לקחת אחריות, פירושו להתבסס בחוכמת הדהרמה-קאיה. זה המבנה של היקום; אם אינכם לוקחים אחריות, אתם מתבססים בקארמה שלילית. אם, לעומת זאת, אתם לוקחים אחריות, אתם מתבססים בחוכמת הדהרמה-קאיה ומשתחררים מהקארמה.

מה עצוב, אפוא, שדווקא אנשים שמנסים לחמוק מאחריות, נלכדים על ידי הקארמה ומאבדים את חירותם, מאבדים את אמון הזולת בהם, והעצוב הוא שהם לא מייחסים משמעות לאובדן החירות ולאובדן האמון, ובהתאם לכך גם לא נותנים משקל למילים שלהם עצמם. נא אל תשכחו, מילים הן רוח (spirit). אנו שרים את המנטרה "נאמו אמידה בודהה", אלה מילים שמבטאות את הנדר של אמידה בודהה להציל את כל הברואים. אם אנו לא אחראים למילים שאנו אומרים, ולא נותנים משמעות לשם "אמידה", אז לתרגול המנטרה שאנו עושים אין שום משמעות, וזה נכון אוניברסלית בכל דת - ולא שאני מאמין בדת מסורתית כלשהי, מצטער (כי דת ורוחניות הם שני דברים שונים, אל נא תטעו בכוונתי). אם אתם לוקחים אחריות כלפי הברואים, כלפי הלימוד וכלפי בודהה - ולהזכירכם, לקחת אחריות כלפי הברואים פירושו לקחת אחריות על השדה - ומתרגלים את זה כדרך חיים, אזי אתם תתבססו בתוך החוכמה של הדהרמה-קאיה. ובעקבות כך תגלו בעצמכם את תחושת הגוף של ריקות. תחושת הגוף של ריקות היא אחד מהאורות של אמידה בודהה, המתפשט וממלא את היקום.

תודה רבה.

לצפיה בשיחת הדהרמה המוקלטת בוידאו שתומללה כאן, נא היכנסו לקישור זה:
Emptiness