4. שיזוטו מאסונגה: זן שיאצו

קבוצה קטנה של מטפלים חיפשה לפתח שיטה לריפוי מחלות שתהיה מבוססת על המרידיאנים הסיניים העתיקים. אחד מהם היה המאסטר שיזוטו מאסונגה.

מאסונגה נולד למשפחה של מטפלי שיאצו. אחרי שסיים את לימודיו בפסיכותרפיה באוניברסיטה, הוא התחיל לטפל בשיאצו ,ובעודו ממשיך ללמוד מהכתבים הקלאסיים, חקר את האספקטים הקליניים המעשיים של המרידיאנים בטיפול השיאצו. הוא לימד פסיכולוגיה בבית הספר היפני לשיאצו במשך 10 שנים, תחת הנהגתו של מר פוסג'ירו קאטו, סגן הדיקאן . מר קאטו היה פסיכיאטר מפורסם וחלוץ בשדה ה -"סגיו ריוהו" - הריפוי בעיסוק.

המאסטר מאסונגה היה שונה מחוקרים אחרים של המרידיאנים. בעוד שהאחרים ניסו למצוא דרך להתאים את הנקודות והמרידיאנים של האקופונקטורה לטיפול השיאצו הקליני, מאסונגה עבד באופן אמפירי, בבקשו להבין ולמפות בשיטתיות את תגובותיהם של המטופלים לטיפול . כך, הבנתו את הטקסטים הקלאסיים נבעה תמיד מנסיון קליני ממשי. במילותיו שלו, "במשך זמן ארוך ניסיתי למצוא תבנית בתגובות החוזרות של מטופלי. בדיוק כשחשבתי שגיליתי אותה, הייתי המום למצוא שהיא קיימת כבר בטקסטים הסיניים הקלאסים, בצורת מרידיאנים. אבל, ככל שהמשכתי לחקור את המרידיאנים, הגעתי להבנה שהגישה הקלאסית אל המרידיאנים היא למעשה דרך קיצור נוחה לצורך טיפול במחטים."

אחרי מספר שנים של מחקר קליני, המאסטר מאסונגה פיתח שיטת שיאצו מקורית המבוססת על 12 המרידיאנים הזורמים בגוף כולו, בשילוב עם אבחנה בהרה, בעזרת לחץ על אזור הבטן. כך, טיפול השיאצו הפך לחלק אינטגראלי מרפואת המזרח, כפי שהיה הדואין אנקיו בסין העתיקה. הטיפול במגע הפך שוב לגישה מרכזית בטיפול הרפואי. ניתן לומר שרפואת המזרח שבה אל צורתה המקורית. זאת מפני שרק בטיפול במגע ניתן להרגיש את המרידיאנים, שמהווים את הבסיס לרפואת המזרח.

דיאגנוזת ההרה בטיפול השיאצו נובעת מתפיסה יפנית רוחנית עתיקה שמייחסת להרה חשיבות עצומה. ספרו של שינסאי אוטו "אמפוקו זוקאי" (מדריך מאוייר לטיפול בהרה) שעבר מדור לדור משקף את רוח זו.

הישגיו של המאסטר מאסונגה אינם מסתיימים בגילוי זרימתם של 12 המרידיאנים דרך הגוף כולו , או בביסוסה של שיטת הדיאגנוזה המקורית. הוא פיתח שיטת עבודה של לחץ מתמשך ויציב , "לחץ תומך" בעזרת המרפקים והברכיים. עד לאותו זמן טיפול השיאצו התבצע בעיקר בעזרת אגודלים והסתמך על כוחו הפיזי של המתרגל. עד זמנו של מאסונגה, העוסקים בתחום השיאצו איבדו את תשוקתם למחקר ולטיפול במחלות, והשיאצו הפך למעין שיטה לטיפול בעייפות, יותר מאשר טיפול רפואי.

כאשר מסתכלים על התפתחות אמנויות הטיפול במגע , שהחלה באנמה, ניתן לראות מעגלים של הרס וצמיחה. לאורך כל ההסטוריה היו חוקרים שחקרו את איכות הטיפול במגע, ושאפו להעביר את השיטה לדורות הבאים. אך ניתן לומר שהמאסטר מאסונגה הוא שביסס את השיאצו בליבה של רפואת המזרח.

ניתן לסכם את השגיו של המאסטר מאסונגה בנקודות הבאות:

• - גילוי זרימתם של 12 המרידיאנים בגוף כולו
• - פיתוח שיטת אבחון בטיפול השיאצו
• - שימוש בברכיים ומרפקים בנוסף על האגודלים
• - "הלחץ התומך"