04/04/2020

התחלנו לדבר על התחושה הפיזית של הארה. יש ארבעה סוגים של תחושות. התחושה הראשונה היא שמחה (joyfull), שקשורה לאחד מ-12 האורות של אמידה בודהה. היום נדבר על תחושת הגוף השלישית בזמן הארה.

באופן בסיסי, מהי הארה? אני חושב שהרבה אנשים אומרים הרבה דברים שונים. מהי הארה, למעשה? במשפט אחד, זו תחושה של הגוף. אין לזה שום קשר לפילוסופיה, לא מדובר במילים. זו התחושה של הקיום.

מהו קיום? קיום זה תחושה – תחושה של הגוף. דמיינו שללא חמשת החושים (שמיעה, ראיה, ריח, טעם, מישוש), לא תוכלו לזהות את הקיום שלכם. אנו מזהים את העולם, באופן בסיסי, באמצעות חוש המישוש. כשנולדתם והייתם תינוקות, חוש המישוש שלכם עדיין לא התפתח, וגם לא חוש הראיה. למרות שהעיניים שלו פקוחות, תינוק עדיין לא מזהה מה הוא רואה. כשגדלים, החושים מתפתחים וחוש המישוש מזהה את ההפרדה בין העצמי לבין העולם החיצוני. חוש המישוש הוא המקור לתודעת האגו (Ego consciousness).

זה מעניין, נכון? חוש המישוש הוא הבסיס לתודעת האגו, כי תודעת האגו באה מהדואליות של הפרדה בין העצמי לגוף. אתם עשויים לחשוב שיש סתירה כשאני אומר גם "הארה היא תחושת גוף" וגם "תודעת אגו הוא תחושת גוף", אבל זו אינה סתירה.

"תחושת הגוף כהארה" – הזכרתי שיש ארבעה סוגים, והיום אנו מדברים על האהבה הגדולה (Great Love).

מהי התחושה בגוף של האהבה הגדולה? איך אפשר ליצור אותה? ואיזו פילוסופיה ניתן להבין מתוך תחושת גוף זו?

כשקוראים סוטרה של המהאיאנה, נתקלים לעתים במונח "גמישות הגוף והלב". זה מופיע גם באחד מהשלבים בצ'אנטינג של הטאו סנגהה – "SHIN I NYUU NAN NI SHI TE" מתייחס לגמישות הגוף והלב. בסוטרת ה-Pure Land ובסוטרות נוספות רבות, זה מפורש גם בתור גמישות של הגוף והתודעה; ההפך המוחלט של עקשנות.

תחילה, לגבי התחושה: כשאנו שמים לב לכך שאנו שרויים באהבה הגדולה של אמידה בודהה, שהוא רוח היקום, התחושה בגוף היא שאנו מתחילים להתמוסס על ידי האהבה הגדולה. באיזה אופן? בכך שאנו מתחילים לאבד את תחושת ההפרדה ביננו לבין האחרים, בין נושא ומושא.

בדרך כלל, בתת- מודע אנו חושבים שיש גבול בין נושא ומושא, בין התודעה שלנו לבין העולם החיצוני. אבל כשאנו שרויים באהבה הגדולה, נתחיל להרגיש שהיא ממלאת את הגבול בין נושא למושא, יותר ויותר בכל רגע ורגע, עד שההפרדה מתחילה להתמוסס.

זו תחושה מאוד חמימה, חסרת גבולות, ואושר מוחלט נובע החוצה.
אין באמת מילים שיכולות לתאר את זה, אבל אנו קוראים לזה בשם האהבה הגדולה.

השימוש במילה "גדולה" (Great) בבודהיזם אינו בהקשר של השוואה כלשהי – גדולה או קטנה יותר, או נהדרת יותר או פחות; מקור המילה הוא המילה בסנסקריט "Maha", ופירושה מוחלטת, ללא הפרדה, ללא דואליות, ללא השוואה או יחסיות. אין גבול ביניכם לבין מה שאתם מזהים כעולם החיצוני, הכל מתמלא באהבה הגדולה. קצת בדומה למה שמרגישים כשטובלים במעיין חם: אתם מרגישים בחמימות כה גדולה, וייתכן שאינכם חשים בגבול בין גופכם למים החמים. ובכן, זה קצת דומה לזה, אבל זה מעבר לכך. בניגוד לחמימות שחשים רק בזמן הטבילה במעיין החם או באונסן (בית מרחץ יפני), האהבה הגדולה אינה משהו רגעי. בחיי היומיום, מרגע לרגע, התחושה הזו של חמימות וחוסר גבולות עולה ונובעת החוצה, והיא זורמת גם כשמאפשרים לאחרים לחוש את התחושה החמימה הזו, שבה הגוף והלב מתמוססים.

כתוצאה מכך, אתם תגלו שהגוף והלב שלכם גמישים לחלוטין.

ייתכן שתחושה זו של הגוף דומה לתחושה שהיתה לכם לפני הלידה, כעוברים ברחם. יש שיר שחיבר קדוש קדום, שאמר: גם אם אינך יודע שאתה ברחם של האהבה הגדולה של בודהה, יש לך סיוטים על חיים ומוות, אתה מודאג, מאוכזב, נסער וכדומה - כל הדאגות והאכזבות שלך הם רק חלומות, כי אתה נמצא לחלוטין ברחם האהבה הגדולה של בודהה. זה הקיום האמיתי שלך, למעשה - אין הפרדה. לזה אנו קוראים האהבה הגדולה.

כשתחושה זו עולה - ואני לא רוצה להשתמש במילים "מצב של הלב"; זו יותר תחושה ראשונית – ובכן, כשתחושה זו מופיעה בלב ובגוף שלכם (שהרי אין הפרדה בין הלב והגוף), אתם מרגישים שחזרתם הביתה, שלכאן אתם שייכים. זו המציאות האמיתית של הקיום. עד שאנו מגיעים לשלב הזה, אנו כמו חולמים חלום רע: אנו דואגים, פוחדים, כועסים, מתאכזבים. אך זה כמו חלום. העצמי האמיתי נמצא באהבה הגדולה.

כאשר אתם מלאים כל הזמן בתחושה זו של האהבה הגדולה, אתם רואים גם את העולם בתור האהבה הגדולה. אין גבולות, ואתם מבינים שאין הפרדה בין נושא ומושא, שהכל זה רק האהבה הגדולה. במצב זה, כשתחושה זו עולה, אתם מרגישים אהבה לעולם החיצוני. האהבה הגדולה מתקיימת בפנים ובחוץ. איך אפשר להתרגז במצב כזה? הרי כשאתם טובלים במים החמים של האונסן וחשים את החמימות, אינכם עצבניים או מודאגים.

זה לא נובע מכך שאתם מתרגלים נמבוצו; בזמן הנמבוצו אתם כל כך מרוכזים בתפילה, לגאולה של כל היצורים החיים או לכוונות אחרות, שלא נותר מקום להרגיש את תחושת הקיום שלכם. אבל לאורך זמן, ככל שתמשיכו לתרגל זאת, תתחילו לחוש בחיי היומיום שלכם שהאהבה הגדולה עוטפת אתכם.

מהי הדרך הישירה והפשוטה ביותר לפתוח את לבנו להרגשה זו?
Okunen - שפירושו לאהוב את אמידה בודהה, או לאהוב את אלוהים.

אהבת האל היא תרגול חשוב בנצרות, בהינדואיזם (שם זה נקרא בהקטי) וגם במהאיאנה בודהיזם. כשאתם אוהבים את בודהה, או את אלוהים, אז בתגובה של היקום, האהבה הגדולה של בודהה תשרה עליכם. בודהה הוא היקום כולו. להיות מודע לבודהה עם אהבה, משמעותו להיות מודע לכל הישויות (all beings) ביקום עם אהבה. לכן מתפללים להצלה של כל הישויות בכל היקום, ועושים זאת בריכוז מתמשך ומעמיק עם Okunen. האהבה לאמידה בודהה כוללת בתוכה אהבה לכל הישויות, לכל העולם - הכל זה אתם עצמכם. התפללו למען כולם, ויום אחד תרגישו שכל הקארמה נשרה מכם. כאשר האהבה הגדולה של אמידה שורה עליכם, לא נותר מרווח שבו אתם נושאים את הקארמה כמו מטען. המטען נושר מכם, ואתם תמצאו את עצמכם במציאות האמיתית של היקום.

הארה, אין פירושה שאתם הופכים לאדם גדול או נמצאים במודעות ברמה נשגבת כלשהי, אלא בפשטות שאתם תהיו מי שאתם באמת. האני הפנימי שלכם הוא האהבה הגדולה. האני הפנימי שלכם הוא בודהה. זה מופיע כשהאהבה הגדולה שורה עליכם, מתעוררת בתוככם ועוטפת אתכם מבחוץ בו זמנית.

הדבר החשוב ביותר הוא לזהות את תחושת הגוף, אחרת זה סתם הופך לידע. זה לא משעמם, זה דבר חי. בודהה זה דבר חי, הדהרמה היא דבר חי. תנו לזה לחיות בלבכם, אפשרו לזה להיות חלק מקיומכם. שתפו גם אחרים ותנו גם להם להרגיש את תחושת הגוף הזו. כאשר שורה עליכם האהבה הגדולה של אמידה, אתם יכולים לתת גם לאנשים סביבכם את התחושה של האהבה הגדולה. כך הדהרמה מופצת בעולם, ואני מקווה שנוכל לחלוק את האהבה הגדולה עם כל האנשים בעולם.

תודה רבה.

לצפיה בשיחת הדהרמה המוקלטת בוידאו שתומללה כאן, נא היכנסו לקישור זה:
Great Love