האם משחק מלחמה יכול להיות תרפויטי? להפוך מלחמה לשלום

מראיין שמעתי שמאז שנות העשרים המוקדמות שלך, אתה יוצר ומפתח את משחק האסטרטגיה שנקרא "צ'אטראנגה" (Chatranga). שמעתי גם שפעם הראית את המשחק הזה למי שהיה בזמנו נשיא חברת נינטנדו, שאמר שזה היה הופך למשחק פופולרי ביותר לו הוא היה יוצא לאור לפני עידן משחקי המחשב. הוא הציע שתציג את המשחק לחברת משחקים אחרת, שהיתה קשורה לנינטנדו, כדי שזו תוכל לייצר את צ'אטראנגה כמשחק לוח.

ר.א. (ריוקיו אנדו) אכן, הנשיא לשעבר של נינטנדו היה אחד המטופלים שלי בטאו שיאצו, והוא הראה את המשחק שלי למחלקת הפיתוח שלהם. הם הביעו הערכה למשחק ואמרו שהוא טוב למדי. בכל אופן, אילו קיבלתי את הצעתו, הייתי יכול למכור אותה בחנויות כלבו, אבל משום מה - איני יודע מדוע - לא הרגשתי שנכון ללכת בדרך זאת. לפיכך החלטתי לייצר את המשחק בעצמי ולמכור אותו במספר חנויות צעצועים.

מראיין אני מבין

ר.א. למעשה, אחת המשאלות הגדולות בחיי הוא שלא יהיו עוד אנשים בודדים בעולם הזה. לא רציתי סתם למכור את המשחק הזה, רציתי לעשות עם זה עוד משהו. דרך משחק צ'אטראנגה אנשים יכולים להתחבר, להיות חברים אמיתיים, ולאחר מכן להתחיל לבנות קהילה.

מראיין אני מבין ... בהתחלה לא הבנתי למה נזיר יוצר משחק מלחמה. חשבתי לתומי שנזיר או כהן בודהיסטי צריך לעשות משחק של שלום, לא משחק עם נושא אלים.

ר.א. לעתים קרובות נמתחה עלי ביקורת בדיוק בשל כך.

בעת שניסחתי את הכללים של צ'אטראנגה, שיחקתי פעם במשחק עם חבר בפאב יפני, כדי לבדוק את המשחק וכדי לבדוק את הכללים. במקרה, נערה מערבית שישבה בשולחן סמוך והיתה שיכורה,, אמרה לי "למה אתה עושה משחק כזה? תתבייש לך!" (צוחק).

מראיין באמת?

ר.א. כן, אבל נערה מערבית אחרת, מאוסטרליה, סיפרה לי פעם משהו מעניין שהיא קראה בביוגרפיה של הדלאי לאמה; שכאשר הוא היה ילד, הוא אהב ליצור ולשחק משחקי מלחמה. אז היה לה מושג מה אני עושה.

מראיין האמנם?


ר.א. המלחמה היא ביטוי עמוק לחוסר תרבותיות, והיא ללא ספק המעשה הגרוע ביותר שאדם יכול לעשות. בדרך כלל אף אחד לא רוצה להרוג אדם אחר שהוא בכלל לא מכיר, או להיהרג על ידי זר.

מראיין זה נכון

ר.א. בכל האומות רצח הוא פשע; יחד עם זאת, במהלך מלחמות, אומות מורות לאנשים לרצוח זה את זה (אותו דבר קורה ביחס להוצאות להורג). זאת סתירה אמיתית, לא?

מראיין בהחלט.

ר.א. כשאני מסתכל כיום לאחור, אני חושב שתת-המודע שלי רצה כנראה לאחד את הניגודים של מלחמה ושלום. אולי זו היתה הסיבה ליצירת משחק מלחמה.

מראיין קרוב לוודאי שהדלאי לאמה נהג לשחק במשחקי מלחמה כשהיה צעיר, מאותה סיבה כמוך.

ר.א. (צוחק) אם זה היה אכן היה כך, זה מעניין. אני אכן זוכר, שפעם נסעתי לנפאל למספר ימים עם קרובי משפחה של הדלאי לאמה, ושמעתי מהם שהדלאי לאמה הוא אדם שאוהב להשתעשע.

מראיין כן, הוא תמיד נראה כך כשאתה רואה אותו בתמונות או בסרט.

ר.א. אגב, "הצהרת המלחמה" בין אומות תמיד מתחילה בניתוק היחסים.

מראיין תחילה הפסק את הדיאלוג. זה מתחיל את מעגל המלחמה והאלימות.

ר.א. אך כשמתעמקים במשנת הבודהיזם, דברים סותרים עשויים להתהפך ולהתאחד. וכך משחק מלחמה, למשל, שבו המלחמה היא הרמה הגרועה ביותר של הקיום האנושי, יכול להפוך לכלי של תקשורת ברמה גבוהה כדי ליצור שלום.

מראיין אני מבין.


ר.א. המקורות של שוגי ושחמט נולדו בהודו העתיקה ונקראו "צ'אטוראנגה" (Chaturanga). זה התפתח במרוצת המאות השישית והשביעית.כהן ברמה גבוהה יצר את המשחק ונתן אותו למלך שאהב לעשות מלחמות, כדי שהוא יפסיק לעשות זאת. זו היתה ההתחלה.

מראיין באמת? אז האם שוגי ושחמט נוצרו גם הם על ידי כהן בודהיסטי כדי להפוך מלחמה לשלום? ביפן, שוגי היה פופולרי בתקופת אדו, שהיה עידן של שלום ושלווה שנמשך כמה מאות שנים.

ר.א. כן, שמעתי שבימים ההם אנשים שיחקו שוגי בצד הרחובות, כשהם מוקפים באנשים שצפו בהם משחקים וכולם נהנו בשלווה מהאירוע.

מראיין האם גם משחקי מחשב שבהם יורים זה בזה, הופכים מלחמה לשלום?

ר.א. אני חושב שזה בלתי אפשרי. (מחייך)

מראיין מדוע?

ר.א. המרת מלחמה לשלום מתרחשת במישור פילוסופי גבוה. אני לא לגמרי נגד משחקי קרב יריות, אבל לא ניתן באמת לצפות למחשבה עמוקה שנמצאת שם מעבר לכך.

מראיין אני מבין.

ר.א. אני אומר זאת משום ששלום נוצר מתוך דיאלוג. כדי לאחד וליצור שלום מתוך מלחמה, עלינו לנהל דיאלוג כלשהו באמצעות המשחק, ברמה התת-מודעת, הן אינטלקטואלית והן רגשית.

מראיין אני מבין. אז במשחק קרב יריות אתה משתמש רק ברפלקסים הפיזיים שלך, ואין דיאלוג בין שני הצדדים.

ר.א. כמו בשוגי ובשחמט, צ'אטרנגה הוא משחק של דיאלוג, המבטא השקפת חיים, אופי וכן הלאה. לדבר על שוגי וצ'אטראנגה כעל משחקים שנמצאים באותה רמה כמו משחק קרב יריות, זה כמו לחשוב שקרבות רחוב זהים לבודו (Budo) או לאומנויות לחימה; האחרונות מכילות תרבות עמוקה ועשירה.

מראיין אני מבין.

ר.א. במשנתו של קונפוציוס שמעתי שהתלמידים היו צריכים ללמוד לשחק בשוגי הסיני. קונפוציוס הורה לתלמידיו ללמוד מוסיקה, שוגי, קליגרפיה וציור. אני חושב שהוא חשב ששוגי הוא בודו או אומנות לחימה של חוכמה.

מראיין מה ההבדל בין שוגי או שחמט לבין צ'אטראנגה?

ר.א. ובכן, שוגי ושחמט הם משחקים ברמה גבוהה מאד של קריאת מחשבה, ולא קל לזכור את הכללים בפרק זמן קצר. בעוד שאת צ'אטראנגה יכול לשחק כל מי שיודעים לספור ולהבין את המחשק "אבן, נייר ומספריים". הכללים של צ'אטראנגה פשוטים מאד עבור הגרסה הבסיסית, ואנשים יכולים ללמוד אותם תוך שלוש דקות.

מראיין למרות זאת, השחקנים של צ'אטראנגה אומרים שעומק המשחק הוא לא פחות, אם לא יותר, מהעומק של השוגי.

ר.א. כן, שמעתי הערה דומה מתלמיד לשעבר של התאחדות השחקנים המקצוענים של שוגי. לצ'אטראנגה יש גרסה בסיסית שבה יש רק חילות קרקע, וגרסה מתקדמת שמשתמשים בה בצבא יבשה, חיל אוויר וצי ימי. כשהם משחקים את הגרסה המתקדמת, שחקנים רבים מרגישים עומק גדול אף יותר מזה של השוגי.

מראיין האמנם?

ר.א. שוגי הוא לא משחק שיש בו אלמנט של "סיכוי", אבל בצ'אטראנגה אנו משתמשים בקוביות ולכן יש בו אלמנט של "סיכוי", ובכך זה קרוב יותר לחיים האמיתיים. במילותיו של הוקי טאקאיאמה (Hoki Takayama), האלוף היפני בצ'אטראנגה, "במשחק של צ'טרנגה אתה מתבקש לחשוב כאילו אתה עומד בצומת פרשת דרכים בחיים שלך, זה סוג של מצב שבו עליך להחליט על המשך החיים שלך במשחק".

מראיין הו

ר.א. אלמנט זה של "סיכוי" הוא באמת עניין חשוב ביחס לתוחלת החיים של המשחק הזה. במילים אחרות, אם לא היה שום אלמנט "אקראי"' אז מחשב היה יכול לנתח ולמצוא את הניתוח המלא.

מראיין מהו הניתוח המלא?

ר.א. ניתוח מלא פירושו למצוא תוכנית מושלמת או מערכת כלשהי, כך שאתה תמיד יכול לנצח במשחק. אבל איפה הכיף וההנאה בזה? לדוגמה עבור דמקה ועבור אותלו (מסוג 6 × 6) יש ניתוח מלא, כלומר שיש מערך שלם של מהלכים כדי לנצח.

מראיין האמנם?

ר.א. אם אין גורם של אקראיות במשחק, אז במוקדם או במאוחר המחשב הופך לאלוף בלתי מעורער - אף אדם לא יוכל לנצח אותו. במקרה זה לאף אחד לא יכול להיות חלום (לנצח) במשחק, זה בלתי אפשרי לנצח את המחשב, כך שתמיד יש תחושת נחיתות.

מראיין מה בנוגע לשחמט או שוגי?

ר.א. צר לי לומר, אבל אלוף העולם בשחמט כבר הפסיד בהתמודדות מול המחשב. עד לפני זמן-מה נאמר לגבי שוגי, שמחשב לעולם לא יוכל לנצח שחקן מקצועני בשוגי, אך כיום שחקני שוגי מקצוענים מפסידים לעתים קרובות כשהם משחקים נגד המחשב!

מראיין האמנם?

ר.א. יש כיום מחשבים קוונטיים שמצויידים במהירות אדירות וביכולות ניתוח עמוקות ביותר, אז לא בלתי אפשרי לומר ש"מתישהו בעתיד יבוא יום שבו יימצא ניתוח מלא עבור שוג'י". "דברים בלתי אפשריים" הופכים לאפשריים, זאת ההיסטוריה האנושית.

מראיין אני מבין.

ר.א. באשר לצ'אטראנגה, שבו יש גורם של אקראיות, אין ניתוח מלא במשחק. רק אלוהים יודע מה המספר שייצא בעקבות הטלת הקוביות, ולכן אין למחשב אפשרות לעבד ולהפיק את התשובה למהלך הבא. אך במשחק כמו משחק הקלפים "העלמה הזקנה" (Old Maid), שמתבסס כולו על גורם של אקראיות או מזל, אף אחד לא ימצא עניין רב או מחשבה עמוקה במשחק עצמו.

מראיין כן, זה נכון.

ר.א. שחקני צ'אטראנגה אומרים שהם יכולים לחוות במשחק את הריגוש והמציאות בדיוק כמו בחיים האמיתיים. אני חושב שזה משום שגורם האקראיות הוא חלק מהסטרטגיה של המשחק, וכתוצאה מכך, ניתוח מלא לא יימצא בעתיד. שימוש בקוביות פירושו שכמשחק, לצ'אטראנגה אין תוחלת חיים מוגדרת מראש. זהו יתרונו.