1left

1. מדיטציה, תרגילי קי ואומנויות לחימה

השיאצו נובע במקורו מאמנות הרפואה הסינית הקדומה שנקראת דואין אנקיו. המילה "דואין" כוללת בתוכה את הטכניקות המיועדות לפיתוח רגישותו של המטפל לקי ולחיזוקו.המילה אנקיו כוללת בתוכה את שיטות הטיפול במגע בעזרת לחץ ומניפולציות גופניות. המסגרת המקורית של רפואת המזרח מתרכזת בתרגול ובפילוסופיה של הדואין אנקיו.

בטקסטים סיניים עתיקים חוזר הביטוי "Doin Baramon Tenjiku Anma". Baramon פירושו ברהמין, שהיא הקאסטה של הכוהנים והעוסקים ברוחניות בהודו הקדומה, Tenjiku הוא השם היפני העתיק להודו. הדואין הוא במקורו שיטה טאואיסטית שנוצרה מהחיבור בין היוגה ההודית לבין הטאואיזם.

בהמשך, הדואין התפתח לשלושה סוגי תרגול נפרדים: מדיטציה, תרגילי קי, ואמנויות לחימה. כמו כן , נוצרו מה שניתן להגדיר כאספקטים היינים והיאנגיים של הדואין אנקיו, שהתפתחו בסופו של דבר לצ'יקונג ולאנמה המודרנית (מסאז'). בתחילה, האלמנטים השונים של רפואת המזרח, כמו המוקסה והדיקור, היו מרוכזים בדואין אנקיו. אולם עם הזמן הערך הרפואי האמיתי שלהם נמוג. לדוגמא, האנמה התדרדרה למעין פסאודו- מדע שמיועד לנתינת מסאז' מפנק בלבד.

ועדיין, בטקסטים מתחילת שושלת חאן שהגיעו ליפן, ישנה התיחסות לרופאים המטפלים באנמה, כך שנראה שבאותו זמן הטיפול במגע עדיין נחשב היה לבעל ערך רפואי. כמו כן היתה שיטת טיפול נפרדת בהרה (הבטן), "הרהטורי", שהתפתחה מהתרבות והסביבה הפיזית השונה ביפן. (ה"פודו"). הדיאגנוזה דרך ההרה, שהיא השיטה היפנית לדיאגנוזת מרידיאנים דרך לחץ על הבטן, יוצאה אחר כך לסין.

2. דעיכת הערך הרפואי של אמנות הטיפול במגע

מאות שנים לאחר מכן, שינסאי אוטו כתב ספר שנקרא "אמפוקו זוקאי". (1831). הספר מבוסס על מחקר קליני שהחל בעקבות ריפוי שקרה למחבר עצמו, אשר התרפא בעזרת טיפול במגע ממחלה שנאמר לו כי לא יתרפא ממנה. בספר זה הוא מדגיש את חשיבותה של הערכה מחדש לגבי התרגול של טיפול במגע כטכניקה רפואית אפקטיבית.

בסין וביפן, אמנות הטיפול במגע התדרדרה ואיבדה את הערך הרפואי האמיתי שלה. ישנם כמה הסברים אפשריים לכך. התרגול של טיפול הרה אפקטיבי, למשל, היה מותר רק לקבוצת עילית פוליטית בשם "קנגיו". הקריטריונים להבחנה בין המרפא המקצועי לחובב היו מפוקפקים וכללו מבחן בטכניקות משונות ולא רלוונטיות כגון "קיוקוטה" , דרך מסוימת לנפנף בפרקי הידיים. אפשר לומר למרות זאת, שהסיבה העיקרית להתדרדרות של הטיפול במגע האפקטיבי, טמונה בעובדה שהאנשים המשיכו להיות מוכנים לשלם סכומים נכבדים של כסף תמורת טיפול במגע אפילו ללא תוצאה ריפויית, כל זמן שהוא המשיך להיות נוח. כך הצטמצמה לאורך השנים המוטיבציה לחקור את אפקטיביות הטיפול במגע. אולם כאשר אנו מבינים שהאדם בנוי מאנרגיית החיים (קי), הטיפול במגע הוא אחת משיטות הרפואה האפקטיביות ביותר שקיימות.

1left

3. טוקוז'ירו נמיקושי: "עשה זאת בעצמך"

מטפלים בתקופת טיישו (1912 - 1925) חיפשו לחקור את האפקטיביות המקורית של חיבור גוף ונפש בטיפול במגע. מתרגלים אלה השתמשו כטכניקה עיקרית בשיטות הלחיצה של האנמה, אך שילבו בעבודתם בכשרון גם פרקטיקות כמו הפסיכותרפיה על מנת להעצים את האפקטיביות של הטיפול. טיפול זה בסופו של דבר זכה לשם "שיאצו", (למרות שאחרי מלחמת העולם הראשונה כינוי זה כלל את כל צורות הטיפול במגע , אנמה ומסאז'). השם שיאצו חדר לשימוש הכלל בעקבות פרסום ספרו של טנפקי טאמאי "שיאצו הו" (שיטת השיאצו) ב 1919. בסופו של דבר השיאצו הוכר כשיטת טיפול נפרדת , המיועדת לטיפול במחלות.

בתקופה ההיא, האפקטיביות של השיאצו הוגדרה במונחים פיזיולוגים כמו "שיפור בזרימת הדם" או "השפעה על מערכת העצבים". כפי שציין שיזוטו מאסונגה, דעה קדומה מדעית זו נבעה מהעובדה שהשיאצו היה מבוסס על כוחו הרוחני האישי של המתרגל. בתחילת המאה העשרים מושגים כמו "קי" ו"מרידיאנים" נחשבו לאמונות טפלות ולא מדעיות ורפואת המזרח נתפשה כחסרת תועלת לחלוטין.

השיאצו הפך לפופולארי עם הופעת ספרו של טוקוז'ירו נמיקושי "עשה זאת בעצמך: 3 דקות שיאצו" , שהפך לרב מכר, ומחברו החל להופיע בטלוויזיה היפנית באופן קבוע. משפט המפתח שלו, "כל מה שאתה צריך לעשות זה ללחוץ" אמנם עזר להפוך את השיאצו לפופולארי, אך עדיין לא גרם להמשך המחקר אודות האפקטיביות הרפואית של השיאצו. ולכן, השיאצו הפך למסאז' מרגיע ומענג בדומה לאנמה.

4. שיזוטו מאסונגה: זן שיאצו

קבוצה קטנה של מטפלים חיפשה לפתח שיטה לריפוי מחלות שתהיה מבוססת על המרידיאנים הסיניים העתיקים. אחד מהם היה המאסטר שיזוטו מאסונגה.

מאסונגה נולד למשפחה של מטפלי שיאצו. אחרי שסיים את לימודיו בפסיכותרפיה באוניברסיטה, הוא התחיל לטפל בשיאצו ,ובעודו ממשיך ללמוד מהכתבים הקלאסיים, חקר את האספקטים הקליניים המעשיים של המרידיאנים בטיפול השיאצו. הוא לימד פסיכולוגיה בבית הספר היפני לשיאצו במשך 10 שנים, תחת הנהגתו של מר פוסג'ירו קאטו, סגן הדיקאן . מר קאטו היה פסיכיאטר מפורסם וחלוץ בשדה ה -"סגיו ריוהו" - הריפוי בעיסוק.

המאסטר מאסונגה היה שונה מחוקרים אחרים של המרידיאנים. בעוד שהאחרים ניסו למצוא דרך להתאים את הנקודות והמרידיאנים של האקופונקטורה לטיפול השיאצו הקליני, מאסונגה עבד באופן אמפירי, בבקשו להבין ולמפות בשיטתיות את תגובותיהם של המטופלים לטיפול . כך, הבנתו את הטקסטים הקלאסיים נבעה תמיד מנסיון קליני ממשי. במילותיו שלו, "במשך זמן ארוך ניסיתי למצוא תבנית בתגובות החוזרות של מטופלי. בדיוק כשחשבתי שגיליתי אותה, הייתי המום למצוא שהיא קיימת כבר בטקסטים הסיניים הקלאסים, בצורת מרידיאנים. אבל, ככל שהמשכתי לחקור את המרידיאנים, הגעתי להבנה שהגישה הקלאסית אל המרידיאנים היא למעשה דרך קיצור נוחה לצורך טיפול במחטים."

אחרי מספר שנים של מחקר קליני, המאסטר מאסונגה פיתח שיטת שיאצו מקורית המבוססת על 12 המרידיאנים הזורמים בגוף כולו, בשילוב עם אבחנה בהרה, בעזרת לחץ על אזור הבטן. כך, טיפול השיאצו הפך לחלק אינטגראלי מרפואת המזרח, כפי שהיה הדואין אנקיו בסין העתיקה. הטיפול במגע הפך שוב לגישה מרכזית בטיפול הרפואי. ניתן לומר שרפואת המזרח שבה אל צורתה המקורית. זאת מפני שרק בטיפול במגע ניתן להרגיש את המרידיאנים, שמהווים את הבסיס לרפואת המזרח.

דיאגנוזת ההרה בטיפול השיאצו נובעת מתפיסה יפנית רוחנית עתיקה שמייחסת להרה חשיבות עצומה. ספרו של שינסאי אוטו "אמפוקו זוקאי" (מדריך מאוייר לטיפול בהרה) שעבר מדור לדור משקף את רוח זו.

הישגיו של המאסטר מאסונגה אינם מסתיימים בגילוי זרימתם של 12 המרידיאנים דרך הגוף כולו , או בביסוסה של שיטת הדיאגנוזה המקורית. הוא פיתח שיטת עבודה של לחץ מתמשך ויציב , "לחץ תומך" בעזרת המרפקים והברכיים. עד לאותו זמן טיפול השיאצו התבצע בעיקר בעזרת אגודלים והסתמך על כוחו הפיזי של המתרגל. עד זמנו של מאסונגה, העוסקים בתחום השיאצו איבדו את תשוקתם למחקר ולטיפול במחלות, והשיאצו הפך למעין שיטה לטיפול בעייפות, יותר מאשר טיפול רפואי.

כאשר מסתכלים על התפתחות אמנויות הטיפול במגע , שהחלה באנמה, ניתן לראות מעגלים של הרס וצמיחה. לאורך כל ההסטוריה היו חוקרים שחקרו את איכות הטיפול במגע, ושאפו להעביר את השיטה לדורות הבאים. אך ניתן לומר שהמאסטר מאסונגה הוא שביסס את השיאצו בליבה של רפואת המזרח.

ניתן לסכם את השגיו של המאסטר מאסונגה בנקודות הבאות:

  • - גילוי זרימתם של 12 המרידיאנים בגוף כולו
  • - פיתוח שיטת אבחון בטיפול השיאצו
  • - שימוש בברכיים ומרפקים בנוסף על האגודלים
  • - "הלחץ התומך"

השיאצו המודרני, בעמדו מול המציאות של המאה ה - 21 , היה צריך לעבור שינוי מהפכני. קודם כל, המרידיאנים עצמם בגופם של האנשים, עברו שינוי ברור מאז זמנו של המאסטר מאסונגה. למרות שאי אפשר לפרט על כך במאמר זה, אפשר לומר שהג'אקי (אנרגייה שלילית) בגופם של בני האדם חדר עמוק יותר לתוך הגוף. במילים אחרות, הסימפטומים שהופיעו אצל האנשים מסוף המאה העשרים השתנו לחלוטין. כתוצאה מכך, 12 המרידיאנים שמופו על ידי המאסטר מאסונגה אינם מספקים עוד כדי להעניק טיפול אפקטיבי. בנוסף על כך, אם המטפל אינו יכול לאבחן במדוייק, הוא אינו יכול להגיע לאותן התוצאות בטיפול המרידיאנים כפי שהגיע אליהן המאסטר מאסונגה. כמו שנאמר "למאסטר אין דור שני". יתכן שהתוצאות שאליהן הגיע המאסטר מאסונגה בטיפול היו מוגבלות לזמנו בלבד.

במשך 20 שנה של מחקר קליני, גילה המאסטר ריוקיו אנדו, אחד מתלמידיו הישירים של המאסטר מאסונגה, מרידיאנים ודרכי טיפול שלא היו מוכרים עד עתה. שיטת הטאו שיאצו מבטלת האמונה המקובלת, כי אין דרך להעביר הלאה מדור לדור את היכולת להעניק טיפול אפקטיבי באמת . בעזרת לימוד חמשת האלמנטים של הטאו שיאצו, כל תלמיד בטאו שיאצו יכול להעניק טיפול אפקטיבי ביותר.

הטכניקה של הטאו שיאצו מציעה פוטנציאל רפואי עצום, ומאפשרת למתרגלים לתת טיפול אפקטיבי ללא מאמץ מתיש. הטאו שיאצו מספק שיטת הוראה ברורה, שכל אחד יכול לעקוב אחריה, אשר חוצה דורות וגבולות. אנו חווים את לידתה של שיטת טיפול במגע אשר מותאמת לצרכים בתקופה זו. כמו כן אנו יוצרים תחייה מחודשת של השיטות העתיקות של דואין אנקיו, בליבתה של רפואת המזרח.


» קראו עוד על מאסטר ריוקיו אנדו
» ללמוד לטפל בטאו שיאצו
» לקבל טיפול בטאו שיאצו

» חזרו לדף הבית